אני גדלתי במדינת השביתה
- לפני תחילת שנה בגן/בביה"ס/בתיכון ההורים שלי היו ברצף טלפונים עם הורים ומורים שהם בעצמם לא ידעו אם השנה תפתח
- במהלך השנים נהניתי מהשביתות של חח"י (חברת החשמל לישראל) ובזק כי ההורים בבית והיה לי מה לאכול בצהריים
- במזל טוב עברתי תאוריה וטסט עכשיו בואו נחכה בסבלנות שמשרד הרישוי ייצא מהשביתה וכך גם הדואר לתשלום האגרה
- אם בצבא חשבתי שנפטרתי משביתות אז טעות בידי, בורג ארור שגרם לטייס לנטוש ישר לתוך בוץ השבית בסיס
- באמתחתי קלירנס מדופלם הגעתי לעבוד בבזק (לא פרוטקציה אבל לא הזיקה הכרות) כמובן, משביתים את העבודה עקב ההפרטה
- החלטי לשים פעמי לעבר האקדמיה, לא הרבה זמן אח"כ פרצה שביתת הסטודנטים הגדולה (זו בין הפיצות לאוהלים)
- אמה מה, התואר שלי כולל חינוך ולאחר שהסטודנטים שובתים גם המורים מצטרפים לחגיגה
- היום אני בשוק הפרטי, אין שביתות רק פיטורים אבל מה.... הרכבות שובתות, הרופאים בעיצומים או מפטרים, הבנקים מתנדנדים ולא נעים לעבור ליד הקוטג' בשופרסל (לא אוהבת קוטג' אבל לא נעים)
שביתה היא דרך לא לגיטימית למחאה, היא פוגעת באורך החיים של הבנאדם ולסיכום, מעצבנת ת'חיים.
אחרי שניפחתי את הבועה הגיע הזמן לנפצה...והנה המחט:
כמה מחאות היה לנו בארץ?!
המעברות, האמהות, הלחם, הנכים, הפיצות, הצעדות, העגלות, האוהלים ומה שבניהם...וכמה באמת הן שינו?
מנהיגים באמת ראויים שהובילו קריאות חוצבות ומשמעותיות והתקשורת רוממה עד שעונת המלפפונים חלפה.
לא יודעת מה בא קודם הביצה או התרנגולת, העם או הממשלה = הממשלות לדורותיהם מבינות רק שביתה!
ברגע קט אחד שהמנהיג השקול של השביתה מחליט לטרוף את כול הקלפים ומרים טלפון לעיני (וקודמיו) ומעלה את כול המחאה על טיל השביתה, פתאום הממשלה משפשפת את עיניה מפליאה...מה באמת? לא ידענו? ככה אתם מרגישים? בואו נוציא צווי מניעה ונדבר על זה...
הקיצר, שביתה היא דרך לא לגיטימית למחאה אבל היא הדרך היחידה להגיע לתוצאות במדינת ישראל הדמוקרטית!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.